קו אפק מקוון 2021/1 – דבר המערכת

אנחנו שמחים להשיק את הגיליון הדיגיטלי הראשון של קו אפק.

בספטמבר 2000 יצא לאור הגיליון הראשון של קו אפק.
אבי נוטקביץ, שהיה אז יו"ר אפק, כתב בין השאר בדברי ברכתו:
"אפק כותבת" היא כמובן דרך נוספת לקדם את הרעיונות, אך היא בעיקר יצירת מרחב לייצור של רעיונות חדשים, להמשגות חדשות, לעיבוד נוסף של התנסויות; היא אפיק נוסף לתעל דרכו יצירתיות; היא גם אפיק נוסף של תקשורת ביננו לבין עצמנו, בינינו לבין העולם.

סילביה זילברמן ואילנה ליטוין בדבר המערכת כתבו:
אחרי לבטים שנעו בין צניעות מופרזת לשאפתנות גרנדיוזית, בין כוונה להוציא דף מידע אינפורמטיבי יבש, לבין רצון לגבש ז'ורנל מקצועי מהוקצע, החליטו חברי הוועדה להשיק עיתון שיעודד כתיבה חווייתית וספונטנית גם אצל אלה מאתנו שנרתעים מכתיבה עבור העיתונות המקצועית הממוסדת.

העיתון יצא כל שנה, עלה, התפתח והתרחב וגם חברי המערכת שלו התחלפו במהלך השנים. בדצמבר 2011 יצא גיליון מס' 12 שהיה גם האחרון. מאז הוא נרדם לעשר שנים. במערכת עלה הדימוי של 'היפיפייה הנרדמת' שמחכה לנסיך שיבוא, ייתן לה נשיקה, ויעיר אותה מתרדמתה.

המחשבות הראשונות לחדש את קו אפק במתכונת דיגיטלית, בעידודה של הנהלת אפק, עלו לפני למעלה משנתיים, עוד טרם פרוץ מגפת הקורונה, והתחילו במפגשים בין סיווני שירן ובין ירמי הראל. סיווני נאלצה לפרוש והוקמה מערכת חדשה הכוללת את אליאת ארם, ירמי הראל ושלי זוסמן: מי שהייתה מעורכות הגיליונות הראשונים, מי שהיה מעורכי הגיליונות האמצעיים ומצטרפת חדשה למערכת, בתקווה לשילוב של ישן וחדש, מסורת וחדשנות, נושא חשוב בפני עצמו בתחום של יחסי קבוצות.

נושא הגיליון, המפנה את המבט לארגון ולהתארגנות בימי מגיפה, מזמין התבוננות בהשפעות המגיפה על המערכת החדשה שקמה בתקופה זו. ההאצה הדיגיטלית בימי קורונה והשינוי הטרנספורמטיבי בתפיסת מיקום ומרחב, הסירו מגבלות לחברות גלובלית, שהפכה "טבעית". גם הכלים הטכנולוגיים הפכו "טבעיים", והמערכת נעזרה בטכנולוגיה הזמינה של זום, וואטסאפ, דוא"ל וקבצים משותפים לעבודה השוטפת ולתקשורת עם כותבי המאמרים ואנשים נוספים שלקחו חלק וסייעו בהפקת הגיליון. תוכניות למפגש מערכת בישראל בוטלו עם הטלת הסגרים ומגבלות התנועה, כך שלמעשה, כמו צוותים רבים בתקופה זו, המערכת פעלה במרחב המקוון ולא נפגשה פיסית מאז הקמתה ולאורך תקופת העבודה על הגיליון.

מגפת הקורונה נתנה משנה תוקף לחידוש כתב העת במתכונת מקוונת, כזו שנגישה וזמינה מעבר לגבולות של זמן, מרחב ושפה, ומזמינה ביטוי במגוון כלי תקשורת וסגנונות, כמו וידיאו ודימויים חזותיים. כמו בחוליות הקודמות בשרשרת קו אפק, גם במהדורה הדיגיטלית המחודשת מקופלת המשאלה לספק מרחב יצירתי ומשחקי לעיסוק בתחומי הדעת של אפק, מרחב לביטוי רעיוני וחווייתי, לאיסוף ועיבוד התנסויות ולתקשורת בתוך קהילת החברים ובינה לבין העולם.

משימה זו חברה לאתגר העכשווי של חיפוש אחר דרכים חליפיות וערוצים נוספים למפגש ולשיח. כך למשל, הפלטפורמה הדיגיטלית של קו אפק מאפשרת תגובות בדף המאמר, כערוץ מסוג זה. האם ניתן לחשוב על "מודל היברידי" באפק, שחלקו מפגשים פיזיים, חלקו מפגשים מקוונים וחלקו בקו אפק המקוון? ימים יגידו.

חלקו הראשון של הגיליון מכיל שלושה מאמרים העוסקים, מזוויות שונות, בחוויית הלמידה מסדנאות או על-סדנאות דיגיטליות. כולן התרחשו במשך חודשי המגיפה. נפתח עם מאמרן של רונית קרק ומרים שפירא הבוחנות את ניסיונן כמשתתפות בכנס החלוצי של eGRC ב 2020. התמה המרכזית, סביב השאלה או התחושה של שמיטת האינטימיות בכנס עם סמכות דיגיטלית, עורר במערכת חשיבה מיידית ואכן כללנו תגובה על נושא השמיטה מירמי הראל.

ה"מאמר" השני הוא למעשה מארג של תרומות מהמנהל, אנשי צוות ומשתתפים, של הסדנה המקוונת שהתרחשה פברואר 2021 ושהוקדש לה ערב אפק ביוני השנה, אותו הובילו סמדר אשוח ואמיר שרף, שאת תוכנו ניתן למצוא כאן.

החלק הזה של הגיליון נחתם עם מאמר מטה-למידה מסדנאות דרך סדרת ערבי למידה בזום. המאמר הוא פרי עריכתה של מירה ארליך-גינור שניהלה שלושה ערבי אפק בזום בסתיו 2020, בין גלי הקורונה, עם המשימה המרכזית – למידה מסדנאות.
החלק השני של הגיליון גם הוא מכיל שלושה מאמרים, שעוסקים בשאלה שהצגנו ב'קול קורא' על אפק כמתארגן ועל חוויית המנהיגות בצבעיה השונים בשנות המגיפה.
אנו פותחים במבט יושבת הראש, יעל שנהב שרוני, על ניהול אפק – הארגון כארגון – בימי מגיפה, ריחוק פיסי ואי וודאות.

ממשיכים במאמר חושב מחבר אפק, גבי בונויט, על הקבוצה מתוך חברי אפק לבחינת יחסי קבוצות וקורונה – בו הוא נוגע בנושאים שנחזור אליהם מאוחר יותר – זכרון, אחרות וזרות.

מסיימים בתרומתו של לזלי בריסט, מנהל התוכנית ליחסי קבוצות במכון טוויסטוק בלונדון, ששלח גם הוא מאמר חושב על זהות, השתייכות וחוויית הדיגיטאלי בימי מגיפה מזוויתו כמנהל. מאמר זה גם עורר תגובות עמוקות בקרב חברי המערכת ותמצאו כאן תגובה של שלי זוסמן לרעיון של "a person in a body".
החלק השלישי והאחרון של הגיליון מוקדש לזכרה של חברתנו היקרה ג'ודי לוי שהלכה לעולמה בטרם עת ובטרום המגיפה. ערב הזיכרון למותה באוגוסט 2019 בביתו של יגאל גינת בירושלים הוא לכשעצמו אולי אחד הזיכרונות האחרונים לפני המגיפה של חברי אפק בצוותא, מדברים, בוכים, זוכרים ושרים את ג'ודי.

כאן תמצאו מקבץ ראיונות, חלקם מוקלטים, חלקם כתובים, של חברים שזוכרים את ג'ודי; את המאמר המקורי של ג'ודי מ 2011, Memory Lost and Memory Found, עם תגובתה המקורית ועם תוספת עכשווית מגבריאלה בראון, זיכרון שנעטף בעריכה רגישה, אחראית ואוהבת בידיהן של ליילה ג'מאל ומירי צדוק.

נראה לנו שאולי ג'ודי היא היפהפייה הנרדמת שלנו, שעוזרת לנו להתעורר ולעורר את קו אפק. למרות שלא כמו באגדות, איננו יכולים להחזיר אותה לנשום בתוכנו, אנו יכולים לנסות ולהמשיך תוך שהיא נושמת מתוך זיכרונותינו.

מקווים שתהנו מהגיליון ושנשיקותיו השונות יעוררו אתכם לתרומות בעתיד.

להתראות,
המערכת.
שלי, ירמי ואליאת. ספטמבר 2021.

המערכת רוצה להודות בראש ובראשונה לאילן קירשנבאום, על שותפות הדרך והסיוע במימוש המהדורה הדיגיטלית.
להנהלת אפק, שאישרה כספים שעזרו במימוש הגיליון, בעיקר בעריכה של הקטעים המוקלטים.
וכמובן לכל הכותבים והתורמים – הרי אין עיתון בלי תוכן.

English follows the Hebrew

Digital Kav Ofek #2

Editorial

We are delighted to put forward Kav Ofek’s 2022 – the second digital edition. In preparing this edition, we could identify characteristics of doing something for the ‘second time’. In the second edition of Kav Ofek in-print, in 2001, Ilana Litvin, Silvia Silberman and Eliat Aram, the then editors, wrote:
“we are all familiar with the burst of energy that comes with beginnings, with a genesis. It is much harder to generate energy in order to persevere in creating and invest in maintenance”.
These similar feelings, that accompanied the preparation of the second edition echoed the title: “on longing, movement and nevertheless”. Inspired by the famous lyrics* pointing to the “ongoing journey” and the necessity to relentlessly “keep on moving”, we have wondered – what is the meaning of ‘movement’ these days, when the journey seems to go on and on, regresses, comes to a stand-still – how do individuals, groups, organisations, societies, communities move? Where do longing for human touch and closeness meet movement and moving? Where do we find the resources to keep on moving nevertheless and despite it all?**
We have recognised the circularity of movement in OFEK in the very recent GRC which took place with TAU entitled “Being a Therapist at this time” under the leadership of Yosi Triest and Moshe Bergstein. The GRC was cancelled twice during the pandemic, the journey extended, and eventually it happened this last September with a significant number of participants. What has been the place of longing, perseverance, determination, in the success of this GRC, despite it all and nevertheless?
The articles in this edition are also characterised by the circular movement of back and forth. The first cluster includes two articles dealing with insights from the Corona years, and relate to loneliness, movement and stuckness. First, a thought piece from Shmuel Bernstein dealing with loneliness and lack of movement, and – through re-examining Baudelaire’s La Solitude- offers a new perspective to think of the “empty space”. In the second thought piece, Simon Western touches on questions of loneliness, isolation and melancholy in the digital age, and discusses them through a case study of drone pilots in the USA air force.
The second cluster includes three articles emerging directly from OFEK-related activities and Group Relations thinking. The first, by Hagit Shachar-Paraira and Eyal Etzioni, examines sensitively and from the perspective of the participant, the processes in a reading group of systemic-psychoanalytic papers, which took place over a period of four years (including during covid and lockdown and a return to in-person), suggesting a relationship between learning/study and food/feeding. In the paper “tears of an administrator” which also deals with the experience of participating, Ori Weyl shares his experience of being a GRC administrator this past July with a touching humorous style. This section concludes with a thought piece from Gilad Ovadia which examines the addition of a fourth T boundary, in addition to the original three of Task, Territory and Time. He suggests that of reality Testing, which contributes the strengthening of movement between the ideal and the real in organisational work.

This edition is sealed with the contributions of two guest writers, asking us – “moving – where to?”
Gili Yuval, poet and writer dealing with the world of work, points to the tension between loneliness and a road-trip type movement, to the longing for solitude and suggests a ‘solution’ of a journey-to-nowhere.
Coreene Archer’s thought piece responds to the ancient song “keep moving on the ongoing journey” with contemporary voices and songs and challenges us to examine for ourselves questions of choice and internal listening.
Happy reading and please do use the comment boxes to share your reflections, questions and thoughts.

The Editors

Yermi, Eliat and Shely

November 2022

* “Ze Kore” (It Happens) / Lyrics Shmulik Kraus

** Call for Papers Kav OFEK #2

English follows Hebrew

קו אפק המקוון #3

דבר המערכת

בקו אפק, הייאוש נעשה יותר נוח? המאמרים והאסופות בגיליון שלפניכם נעים בין ייאוש לתקווה וכל מה שביניהם. כך גם תנועת העורכים במהלך העבודה על הגיליון. מצאנו עצמנו מתנדנדים הלוך ושוב, מעלה ומטה, בין תסכול וייאוש, לתקווה ועבודה. במקרה שלנו עבודה מתבטאת בדיבור, בחשיבה, בפתיחה של מרחב בו נוכל להדהד את החוויות, ההתנסויות, הזיכרונות.
הגיליון מכיל שני מאמרים שנכתבו עוד לפני ה-7 באוקטובר, 2023. בראשון שבהם, שרה מצר וקורין זאבי וייל עוסקות במופעיה של השתקה ובושה סביב מעצרי ילדים פלסטינים. המאמר השני, מאמר דעת מאת גילעד עובדיה, שואל על מקורות הסמכות בארגון יחסי קבוצות ומפנה מבט ביקורתי לעבר מצב הסמכות באפק.
מאמר נוסף מאת גילעד עובדיה עוסק גם הוא בפענוח סוגיות הנוגעות לעבודה בארגוני יחסי קבוצות, המבוססים על יסודות פסיכואנליטיים וחשיבה מערכתית וחברתית. מאמר זה, המבקש להבין את "המצב האנליטי" בעבודה פסיכואנליטית-מערכתית, חותם בגילוי כי נכתב בראשית 2024, ומתייחס למצב המקוטב במדינה, תוך הצבת חשיבותו של מרחב העבודה ושימור חיוניותו של המצב האנליטי.
התרומות הנוספות מתייחסות באופן ישיר למאורעות שפקדו אותנו מאז ה-7 באוקטובר 2023.
שימי תלמי משתפת ביומן מחשבה חי המלווה את כניסתם של מפונים מקיבוץ בעוטף לתוך הקיבוץ שלה.
ראיון מוקלט עם ליילה ג'מאל על תרומתה למאמץ ההתמודדות והשיקום של עובדים תאילנדים מהעוטף מספק הבנה על יחסים בין קבוצות ומעגלי השפעה שמערערים ומרחיבים את גבולותיה של החברה הישראלית.
אסופת מחשבות של חברים בקהילת טוויסטוק בעקבות ערב שיזמו בשם "Many Wars, One Peace, Many Lands, One Home". הכותבים הם ממגוון ארצות ונקודות מבט באשר לסוגיות של גבולות, זכויות וקונפליקט בהן הם עוסקים בתיאור המהלך לקראת האירוע ובמהלכו. תרומות הטקסט הן מדרום אפריקה, איטליה, ארה"ב, קנדה, הולנד, ליטא, בריטניה וישראל.
צמד המאמרים של אורלי אפללו-קמיל וגבי בונויט מתייחס לערב אפק "צייר לי חלום" שהתקיים בחודש מאי 2024, ובו התארח המאייר והאקטיביסט זאב אנגלמאיר. הערב הוא המפגש השני בסדרה העוסקת בחיבור בין אמנות לחברה, ושואלת על תפקידיה ותפקודיה של האמנות בהקשרים חברתיים שונים, כערוץ אלא הלא מודע החברתי.
האיורים בגיליון זה הם ברובם של אנגלמאיר, אותם הוא מכנה "גלויות". טמונה בהן התנועה בין ייאוש לתקווה, כפי שבאה לידי ביטוי במאמרים ומשתקפת בעבודת המערכת.

תודתנו לכל הכותבים והתורמים, לזאב אנגלמאיר על האפשרות להשתמש בגלויות ולאילן קירשנבאום על הנחת הגיליון הדיגיטלי.

מאחלים לכם קריאה מהנה,
המערכת.
אליאת, שלי וירמי
אוגוסט 2024

In Kav OFEK, is “the despair becoming more comfortable”? The papers and collections in this third edition of Kav OFEK move between despair and hope and everything in between. So has been the editorial movement in our production work. We have found ourselves sea-soring back and forth, up and down, between frustration and despair, to hope and action. Our action is articulated through talking, thinking, opening up spaces where we can reflect on our experiences and memories.
The Kav includes two papers which had been written before 7th October 2023. In the first of these, Sarah Metzer and Corinne Zeevi-Weil explore the phenomenon of silencing and shame around the detention of Palestinian children. The second paper, a thought-piece by Gilad Ovadia, inquires into the sources of authority in Group Relations organisations and looks critically at the state of authority in OFEK.
A second paper by Gilad Ovadia also explores issues regarding work in GR organisations, which are based on psychoanalytic and socio-systemic thinking. This paper, which aims to understand the “analytic condition” in psychoanalytic-systemic work, discloses that it has been written in early 2024 and refers to the polarised situation in Israel, whilst stating the importance of the workspace, and the necessity of preserving the vitality of the analytic state.
The rest of the contributions directly relate to the events on – and following from – the 7th October 2023:
Simi Talmi shares her ‘live’ journal reflecting on the entry and integration of displaced survivors from the Otef Gaza communities into her own kibbutz community.
A recorded conversation with Leila Djemal on her contribution to the response effort and rehabilitation work with the Thai workers from the Otef sheds understanding about relationships between groups and other circles of influence that are shifting and expanding Israeli society’s borders.
A collection of thoughts and reflections from members of the Tavistock Community following an evening they called “Many Wars, One Peace – Many Lands, One Home”. The writers are from a range of countries including South Africa, Italy, USA, Canada, The Netherlands, Lithuania, UK and Israel. They bring various perspectives on their experience of borders, rights and conflict, both in preparation and during the event.
The pair of articles by Orly Aflalo-Kamil and Gabi Bonwitt refers to an OFEK evening entitled “draw me a dream please” that took place in May 2024, which hosted the illustrator and activist Zeev Engelmayer. The evening was a second meeting in a series dealing with the connection between Art and Society, inquiring into the role and functions of Art in various social contexts as a channel into the collective unconscious.
Most of this edition’s illustrations are by Engelmayer, which he calls “postcards”, and which reflect – we feel – a similar movement between hope and despair as we have felt and as is expressed in the various contributions.

Our deep gratitude to all the writers and contributors, to Ilan Kirschenbaum for placing so aptly this third digital edition, and to Zeev Engelmayer for allowing us to use his vivid postcards to connect our written words with Art.
Best wishes
Shely, Yermi and Eliat
The Editorial team
August 2024