מאמרים נוספים בגיליון

גיליון מס. 1 - אוקטובר 2021

קו אפק מקוון 2021/1 – דבר המערכת

אנחנו שמחים להשיק את הגיליון הדיגיטלי הראשון של קו אפק.

בספטמבר 2000 יצא לאור הגיליון הראשון של קו אפק.
אבי נוטקביץ, שהיה אז יו"ר אפק, כתב בין השאר בדברי ברכתו:
"אפק כותבת" היא כמובן דרך נוספת לקדם את הרעיונות, אך היא בעיקר יצירת מרחב לייצור של רעיונות חדשים, להמשגות חדשות, לעיבוד נוסף של התנסויות; היא אפיק נוסף לתעל דרכו יצירתיות; היא גם אפיק נוסף של תקשורת ביננו לבין עצמנו, בינינו לבין העולם.

סילביה זילברמן ואילנה ליטוין בדבר המערכת כתבו:
אחרי לבטים שנעו בין צניעות מופרזת לשאפתנות גרנדיוזית, בין כוונה להוציא דף מידע אינפורמטיבי יבש, לבין רצון לגבש ז'ורנל מקצועי מהוקצע, החליטו חברי הוועדה להשיק עיתון שיעודד כתיבה חווייתית וספונטנית גם אצל אלה מאתנו שנרתעים מכתיבה עבור העיתונות המקצועית הממוסדת.

העיתון יצא כל שנה, עלה, התפתח והתרחב וגם חברי המערכת שלו התחלפו במהלך השנים. בדצמבר 2011 יצא גיליון מס' 12 שהיה גם האחרון. מאז הוא נרדם לעשר שנים. במערכת עלה הדימוי של 'היפיפייה הנרדמת' שמחכה לנסיך שיבוא, ייתן לה נשיקה, ויעיר אותה מתרדמתה.

המחשבות הראשונות לחדש את קו אפק במתכונת דיגיטלית, בעידודה של הנהלת אפק, עלו לפני למעלה משנתיים, עוד טרם פרוץ מגפת הקורונה, והתחילו במפגשים בין סיווני שירן ובין ירמי הראל. סיווני נאלצה לפרוש והוקמה מערכת חדשה הכוללת את אליאת ארם, ירמי הראל ושלי זוסמן: מי שהייתה מעורכות הגיליונות הראשונים, מי שהיה מעורכי הגיליונות האמצעיים ומצטרפת חדשה למערכת, בתקווה לשילוב של ישן וחדש, מסורת וחדשנות, נושא חשוב בפני עצמו בתחום של יחסי קבוצות.

נושא הגיליון, המפנה את המבט לארגון ולהתארגנות בימי מגיפה, מזמין התבוננות בהשפעות המגיפה על המערכת החדשה שקמה בתקופה זו. ההאצה הדיגיטלית בימי קורונה והשינוי הטרנספורמטיבי בתפיסת מיקום ומרחב, הסירו מגבלות לחברות גלובלית, שהפכה "טבעית". גם הכלים הטכנולוגיים הפכו "טבעיים", והמערכת נעזרה בטכנולוגיה הזמינה של זום, וואטסאפ, דוא"ל וקבצים משותפים לעבודה השוטפת ולתקשורת עם כותבי המאמרים ואנשים נוספים שלקחו חלק וסייעו בהפקת הגיליון. תוכניות למפגש מערכת בישראל בוטלו עם הטלת הסגרים ומגבלות התנועה, כך שלמעשה, כמו צוותים רבים בתקופה זו, המערכת פעלה במרחב המקוון ולא נפגשה פיסית מאז הקמתה ולאורך תקופת העבודה על הגיליון.

מגפת הקורונה נתנה משנה תוקף לחידוש כתב העת במתכונת מקוונת, כזו שנגישה וזמינה מעבר לגבולות של זמן, מרחב ושפה, ומזמינה ביטוי במגוון כלי תקשורת וסגנונות, כמו וידיאו ודימויים חזותיים. כמו בחוליות הקודמות בשרשרת קו אפק, גם במהדורה הדיגיטלית המחודשת מקופלת המשאלה לספק מרחב יצירתי ומשחקי לעיסוק בתחומי הדעת של אפק, מרחב לביטוי רעיוני וחווייתי, לאיסוף ועיבוד התנסויות ולתקשורת בתוך קהילת החברים ובינה לבין העולם.

משימה זו חברה לאתגר העכשווי של חיפוש אחר דרכים חליפיות וערוצים נוספים למפגש ולשיח. כך למשל, הפלטפורמה הדיגיטלית של קו אפק מאפשרת תגובות בדף המאמר, כערוץ מסוג זה. האם ניתן לחשוב על "מודל היברידי" באפק, שחלקו מפגשים פיזיים, חלקו מפגשים מקוונים וחלקו בקו אפק המקוון? ימים יגידו.

חלקו הראשון של הגיליון מכיל שלושה מאמרים העוסקים, מזוויות שונות, בחוויית הלמידה מסדנאות או על-סדנאות דיגיטליות. כולן התרחשו במשך חודשי המגיפה. נפתח עם מאמרן של רונית קרק ומרים שפירא הבוחנות את ניסיונן כמשתתפות בכנס החלוצי של eGRC ב 2020. התמה המרכזית, סביב השאלה או התחושה של שמיטת האינטימיות בכנס עם סמכות דיגיטלית, עורר במערכת חשיבה מיידית ואכן כללנו תגובה על נושא השמיטה מירמי הראל.

ה"מאמר" השני הוא למעשה מארג של תרומות מהמנהל, אנשי צוות ומשתתפים, של הסדנה המקוונת שהתרחשה פברואר 2021 ושהוקדש לה ערב אפק ביוני השנה, אותו הובילו סמדר אשוח ואמיר שרף, שאת תוכנו ניתן למצוא כאן.

החלק הזה של הגיליון נחתם עם מאמר מטה-למידה מסדנאות דרך סדרת ערבי למידה בזום. המאמר הוא פרי עריכתה של מירה ארליך-גינור שניהלה שלושה ערבי אפק בזום בסתיו 2020, בין גלי הקורונה, עם המשימה המרכזית – למידה מסדנאות.
החלק השני של הגיליון גם הוא מכיל שלושה מאמרים, שעוסקים בשאלה שהצגנו ב'קול קורא' על אפק כמתארגן ועל חוויית המנהיגות בצבעיה השונים בשנות המגיפה.
אנו פותחים במבט יושבת הראש, יעל שנהב שרוני, על ניהול אפק – הארגון כארגון – בימי מגיפה, ריחוק פיסי ואי וודאות.

ממשיכים במאמר חושב מחבר אפק, גבי בונויט, על הקבוצה מתוך חברי אפק לבחינת יחסי קבוצות וקורונה – בו הוא נוגע בנושאים שנחזור אליהם מאוחר יותר – זכרון, אחרות וזרות.

מסיימים בתרומתו של לזלי בריסט, מנהל התוכנית ליחסי קבוצות במכון טוויסטוק בלונדון, ששלח גם הוא מאמר חושב על זהות, השתייכות וחוויית הדיגיטאלי בימי מגיפה מזוויתו כמנהל. מאמר זה גם עורר תגובות עמוקות בקרב חברי המערכת ותמצאו כאן תגובה של שלי זוסמן לרעיון של "a person in a body".
החלק השלישי והאחרון של הגיליון מוקדש לזכרה של חברתנו היקרה ג'ודי לוי שהלכה לעולמה בטרם עת ובטרום המגיפה. ערב הזיכרון למותה באוגוסט 2019 בביתו של יגאל גינת בירושלים הוא לכשעצמו אולי אחד הזיכרונות האחרונים לפני המגיפה של חברי אפק בצוותא, מדברים, בוכים, זוכרים ושרים את ג'ודי.

כאן תמצאו מקבץ ראיונות, חלקם מוקלטים, חלקם כתובים, של חברים שזוכרים את ג'ודי; את המאמר המקורי של ג'ודי מ 2011, Memory Lost and Memory Found, עם תגובתה המקורית ועם תוספת עכשווית מגבריאלה בראון, זיכרון שנעטף בעריכה רגישה, אחראית ואוהבת בידיהן של ליילה ג'מאל ומירי צדוק.

נראה לנו שאולי ג'ודי היא היפהפייה הנרדמת שלנו, שעוזרת לנו להתעורר ולעורר את קו אפק. למרות שלא כמו באגדות, איננו יכולים להחזיר אותה לנשום בתוכנו, אנו יכולים לנסות ולהמשיך תוך שהיא נושמת מתוך זיכרונותינו.

מקווים שתהנו מהגיליון ושנשיקותיו השונות יעוררו אתכם לתרומות בעתיד.

להתראות,
המערכת.
שלי, ירמי ואליאת. ספטמבר 2021.

המערכת רוצה להודות בראש ובראשונה לאילן קירשנבאום, על שותפות הדרך והסיוע במימוש המהדורה הדיגיטלית.
להנהלת אפק, שאישרה כספים שעזרו במימוש הגיליון, בעיקר בעריכה של הקטעים המוקלטים.
וכמובן לכל הכותבים והתורמים – הרי אין עיתון בלי תוכן.

גיליון מס. 2 - נובמבר 2022

English follows the Hebrew

קו אפק המקוון #2

דבר המערכת
שמחים להניח לפניכם את הגיליון השני של קו אפק המקוון. בהכנת הגיליון יכולנו לזהות את המאפיינים של לעשות דבר "בפעם השנייה". בגיליון השני של קו אפק בשנת 2001, אילנה ליטוין, סילויה זילברמן ואליאת ארם כתבו בדבר המערכת:
"כולנו מכירים את פרץ האנרגיה המזין התחלה חדשה, ראשית יצירה. קשה הרבה יותר לגייס אנרגיה כדי להתמיד בעשייה ולהשקיע בתחזוקה".
תחושות אלה שליוו את הכנת הגיליון "בפעם השנייה" התלכדו עם נושא הגיליון, שכותרתו "על כמיהה, תנועה ואף-על-פי-כן". בהשראת מילות השיר הידוע* המצביעות על "הדרך המתמשכת" וההכרח "לנוע-לנוע" בהתמדה ובנחישות, תהינו מה משמעות התנועה בימים אלה, בהם הדרך מתמשכת, נסוגה, עומדת במקום – איך נעים הפרטים, הקבוצות, הארגונים, החברות, הקהילות? היכן נפגשים הכמיהה למגע אנושי וקרבה עם תנועה ותנועתיות? ומהיכן המשאבים להמשיך למרות הכל ואף-על-פי-כן?**
זיהינו את מעגליות התנועה באפק בקיומה של סדנת יחסי-קבוצות בשיתוף אוניברסיטת ת"א "להיות מטפל בעת הזו" בניהולם של יוסי טריאסט ומשה ברגשטיין. הסדנה בוטלה פעמיים בימי קורונה, הדרך התמשכה, ולבסוף התקיימה בספטמבר האחרון עם מספר משתתפים גבוה במיוחד. מה מקומן של הכמיהה, ההתמדה והנחישות בשגשוגה של הסדנה, למרות הכל ואף-על-פי-כן?
אף המאמרים בגיליון זה מתאפיינים בתנועה מעגלית של חזרה לאחור והליכה קדימה. האשכול הראשון, ובו שני מאמרים, עוסק בתובנות משנות הקורונה, הקשורות לבדידות, תנועה ואי-תנועה. תחילה, מאמר חושב מאת שמואל ברנשטיין העוסק במצוקות הבדידות וחוסר-התנועה, ובאמצעות חזרה ל-"La Solitude" של שארל בודלר מציע דרך חדשה לחשוב את "החלל הריק". לאחריו, סיימון ווסטרן נוגע בשאלות של בדידות, נתק ומלנכוליה בעידן הדיגיטלי, ודן בהן באמצעות מקרה בוחן של טייסי מל"טים בחיל האוויר האמריקאי.
האשכול השני בגיליון כולל שלשה מאמרים הנובעים ישירות מפעילות אפק וחשיבת יחסי-קבוצות. המאמר הראשון, מאת אייל עציוני וחגית שחר-פרירא חוקר ברגישות ומתוך חוויית ההשתתפות את התהליכים בקבוצת קריאה בטקסטים פסיכואנליטיים-מערכתיים שהתקיימה לאורך ארבע שנים, ומציע חיבור בין למידה לאוכל. במאמר "דמעות של מנהלן" העוסק אף הוא בחוויית ההשתתפות, אורי וייל פורש בהומור נוגע ללב את נקודת מבטו כמנהלן בצוות סדנת יחסי-קבוצות בחודש יולי האחרון. חלק זה מסיים במאמר חושב מאת גילעד עובדיה הבוחן הוספה של מארגן רביעי – Testing Reality – ל 3T המקוריים (Time, Task, Territory), שתרומתו חיזוק התנועה בעבודה ארגונית בין האידיאלי למציאותי.
הגיליון נחתם בתרומתן של שתי אורחות השואלות "תנועה לאן"?
גילי יובל, סופרת ומשוררת העוסקת בעולם העבודה, מצביעה על המתח שבין בדידות ותנועת-הדרך ועל הכמיהה לשימור הלבדיות, ומציעה פתרון לימינלי של נסיעה-לשום-מקום.
קורין ארצ'ר מגיבה לשיר הקדום המצווה "לנוע-לנוע בדרך המתמשכת" עם שירים וקולות עכשוויים ומציבה בפנינו שאלות של קשב פנימי ובחירת הדרך.
תודתנו לכל הכותבים והתורמים, ולאילן קירשנבאום על הנחת הגיליון באתר אפק החדש.
מאחלים קריאה מהנה,

להתראות,

המערכת.

ירמי, אליאת ושלי.

נובמבר 2022.

* "זה קורה" / מילים ולחן שמואל קראוס

** קול קורא לקו אפק המקוון #2

Digital Kav Ofek #2

Editorial

We are delighted to put forward Kav Ofek’s 2022 – the second digital edition. In preparing this edition, we could identify characteristics of doing something for the ‘second time’. In the second edition of Kav Ofek in-print, in 2001, Ilana Litvin, Silvia Silberman and Eliat Aram, the then editors, wrote:
“we are all familiar with the burst of energy that comes with beginnings, with a genesis. It is much harder to generate energy in order to persevere in creating and invest in maintenance”.
These similar feelings, that accompanied the preparation of the second edition echoed the title: “on longing, movement and nevertheless”. Inspired by the famous lyrics* pointing to the “ongoing journey” and the necessity to relentlessly “keep on moving”, we have wondered – what is the meaning of ‘movement’ these days, when the journey seems to go on and on, regresses, comes to a stand-still – how do individuals, groups, organisations, societies, communities move? Where do longing for human touch and closeness meet movement and moving? Where do we find the resources to keep on moving nevertheless and despite it all?**
We have recognised the circularity of movement in OFEK in the very recent GRC which took place with TAU entitled “Being a Therapist at this time” under the leadership of Yosi Triest and Moshe Bergstein. The GRC was cancelled twice during the pandemic, the journey extended, and eventually it happened this last September with a significant number of participants. What has been the place of longing, perseverance, determination, in the success of this GRC, despite it all and nevertheless?
The articles in this edition are also characterised by the circular movement of back and forth. The first cluster includes two articles dealing with insights from the Corona years, and relate to loneliness, movement and stuckness. First, a thought piece from Shmuel Bernstein dealing with loneliness and lack of movement, and – through re-examining Baudelaire’s La Solitude- offers a new perspective to think of the “empty space”. In the second thought piece, Simon Western touches on questions of loneliness, isolation and melancholy in the digital age, and discusses them through a case study of drone pilots in the USA air force.
The second cluster includes three articles emerging directly from OFEK-related activities and Group Relations thinking. The first, by Hagit Shachar-Paraira and Eyal Etzioni, examines sensitively and from the perspective of the participant, the processes in a reading group of systemic-psychoanalytic papers, which took place over a period of four years (including during covid and lockdown and a return to in-person), suggesting a relationship between learning/study and food/feeding. In the paper “tears of an administrator” which also deals with the experience of participating, Ori Weyl shares his experience of being a GRC administrator this past July with a touching humorous style. This section concludes with a thought piece from Gilad Ovadia which examines the addition of a fourth T boundary, in addition to the original three of Task, Territory and Time. He suggests that of reality Testing, which contributes the strengthening of movement between the ideal and the real in organisational work.

This edition is sealed with the contributions of two guest writers, asking us – “moving – where to?”
Gili Yuval, poet and writer dealing with the world of work, points to the tension between loneliness and a road-trip type movement, to the longing for solitude and suggests a ‘solution’ of a journey-to-nowhere.
Coreene Archer’s thought piece responds to the ancient song “keep moving on the ongoing journey” with contemporary voices and songs and challenges us to examine for ourselves questions of choice and internal listening.
Happy reading and please do use the comment boxes to share your reflections, questions and thoughts.

The Editors

Yermi, Eliat and Shely

November 2022

* “Ze Kore” (It Happens) / Lyrics Shmulik Kraus

** Call for Papers Kav OFEK #2

גיליון מס. 3 - אוגוסט 2024

English follows Hebrew

קו אפק המקוון #3

דבר המערכת

בקו אפק, הייאוש נעשה יותר נוח? המאמרים והאסופות בגיליון שלפניכם נעים בין ייאוש לתקווה וכל מה שביניהם. כך גם תנועת העורכים במהלך העבודה על הגיליון. מצאנו עצמנו מתנדנדים הלוך ושוב, מעלה ומטה, בין תסכול וייאוש, לתקווה ועבודה. במקרה שלנו עבודה מתבטאת בדיבור, בחשיבה, בפתיחה של מרחב בו נוכל להדהד את החוויות, ההתנסויות, הזיכרונות.
הגיליון מכיל שני מאמרים שנכתבו עוד לפני ה-7 באוקטובר, 2023. בראשון שבהם, שרה מצר וקורין זאבי וייל עוסקות במופעיה של השתקה ובושה סביב מעצרי ילדים פלסטינים. המאמר השני, מאמר דעת מאת גילעד עובדיה, שואל על מקורות הסמכות בארגון יחסי קבוצות ומפנה מבט ביקורתי לעבר מצב הסמכות באפק.
מאמר נוסף מאת גילעד עובדיה עוסק גם הוא בפענוח סוגיות הנוגעות לעבודה בארגוני יחסי קבוצות, המבוססים על יסודות פסיכואנליטיים וחשיבה מערכתית וחברתית. מאמר זה, המבקש להבין את "המצב האנליטי" בעבודה פסיכואנליטית-מערכתית, חותם בגילוי כי נכתב בראשית 2024, ומתייחס למצב המקוטב במדינה, תוך הצבת חשיבותו של מרחב העבודה ושימור חיוניותו של המצב האנליטי.
התרומות הנוספות מתייחסות באופן ישיר למאורעות שפקדו אותנו מאז ה-7 באוקטובר 2023.
שימי תלמי משתפת ביומן מחשבה חי המלווה את כניסתם של מפונים מקיבוץ בעוטף לתוך הקיבוץ שלה.
ראיון מוקלט עם ליילה ג'מאל על תרומתה למאמץ ההתמודדות והשיקום של עובדים תאילנדים מהעוטף מספק הבנה על יחסים בין קבוצות ומעגלי השפעה שמערערים ומרחיבים את גבולותיה של החברה הישראלית.
אסופת מחשבות של חברים בקהילת טוויסטוק בעקבות ערב שיזמו בשם "Many Wars, One Peace, Many Lands, One Home". הכותבים הם ממגוון ארצות ונקודות מבט באשר לסוגיות של גבולות, זכויות וקונפליקט בהן הם עוסקים בתיאור המהלך לקראת האירוע ובמהלכו. תרומות הטקסט הן מדרום אפריקה, איטליה, ארה"ב, קנדה, הולנד, ליטא, בריטניה וישראל.
צמד המאמרים של אורלי אפללו-קמיל וגבי בונויט מתייחס לערב אפק "צייר לי חלום" שהתקיים בחודש מאי 2024, ובו התארח המאייר והאקטיביסט זאב אנגלמאיר. הערב הוא המפגש השני בסדרה העוסקת בחיבור בין אמנות לחברה, ושואלת על תפקידיה ותפקודיה של האמנות בהקשרים חברתיים שונים, כערוץ אלא הלא מודע החברתי.
האיורים בגיליון זה הם ברובם של אנגלמאיר, אותם הוא מכנה "גלויות". טמונה בהן התנועה בין ייאוש לתקווה, כפי שבאה לידי ביטוי במאמרים ומשתקפת בעבודת המערכת.

תודתנו לכל הכותבים והתורמים, לזאב אנגלמאיר על האפשרות להשתמש בגלויות ולאילן קירשנבאום על הנחת הגיליון הדיגיטלי.

מאחלים לכם קריאה מהנה,
המערכת.
אליאת, שלי וירמי
אוגוסט 2024

In Kav OFEK, is “the despair becoming more comfortable”? The papers and collections in this third edition of Kav OFEK move between despair and hope and everything in between. So has been the editorial movement in our production work. We have found ourselves sea-soring back and forth, up and down, between frustration and despair, to hope and action. Our action is articulated through talking, thinking, opening up spaces where we can reflect on our experiences and memories.
The Kav includes two papers which had been written before 7th October 2023. In the first of these, Sarah Metzer and Corinne Zeevi-Weil explore the phenomenon of silencing and shame around the detention of Palestinian children. The second paper, a thought-piece by Gilad Ovadia, inquires into the sources of authority in Group Relations organisations and looks critically at the state of authority in OFEK.
A second paper by Gilad Ovadia also explores issues regarding work in GR organisations, which are based on psychoanalytic and socio-systemic thinking. This paper, which aims to understand the “analytic condition” in psychoanalytic-systemic work, discloses that it has been written in early 2024 and refers to the polarised situation in Israel, whilst stating the importance of the workspace, and the necessity of preserving the vitality of the analytic state.
The rest of the contributions directly relate to the events on – and following from – the 7th October 2023:
Simi Talmi shares her ‘live’ journal reflecting on the entry and integration of displaced survivors from the Otef Gaza communities into her own kibbutz community.
A recorded conversation with Leila Djemal on her contribution to the response effort and rehabilitation work with the Thai workers from the Otef sheds understanding about relationships between groups and other circles of influence that are shifting and expanding Israeli society’s borders.
A collection of thoughts and reflections from members of the Tavistock Community following an evening they called “Many Wars, One Peace – Many Lands, One Home”. The writers are from a range of countries including South Africa, Italy, USA, Canada, The Netherlands, Lithuania, UK and Israel. They bring various perspectives on their experience of borders, rights and conflict, both in preparation and during the event.
The pair of articles by Orly Aflalo-Kamil and Gabi Bonwitt refers to an OFEK evening entitled “draw me a dream please” that took place in May 2024, which hosted the illustrator and activist Zeev Engelmayer. The evening was a second meeting in a series dealing with the connection between Art and Society, inquiring into the role and functions of Art in various social contexts as a channel into the collective unconscious.
Most of this edition’s illustrations are by Engelmayer, which he calls “postcards”, and which reflect – we feel – a similar movement between hope and despair as we have felt and as is expressed in the various contributions.

Our deep gratitude to all the writers and contributors, to Ilan Kirschenbaum for placing so aptly this third digital edition, and to Zeev Engelmayer for allowing us to use his vivid postcards to connect our written words with Art.
Best wishes
Shely, Yermi and Eliat
The Editorial team
August 2024

גיליון מס. 4 - ינואר 2026

English follows Hebrew

דבר המערכת

"כשהבית ריק, לא משנה מי צודק" 

גיליון זה החל בריק גדול, בתחושה של חלל מדוכא – רגשית, אינטלקטואלית, חברתית ופוליטית. שלחנו קול קורא לחומרים לגיליון בזמן בו פיצולים גוברים מעל כל ניסיון של חיבור, ריפוי או שיקום. גם בתוך אפק תקופה זו התאפיינה בתכתובות מושחזות, והתחושה הישנה והמוכרת, לפיה הצורך להיות צודק.ת גובר על הצורך להתחבר ולהתפייס, זוחלת ומשתלטת. הגיליון הרביעי של קו אפק השתתק שוב. 

אף-על-פי-כן ולמרות הכל, המשכנו במלאכת התקנת הגיליון, בין שיתוק לתנועה. כותבים החלו לשלוח את תרומותיהם המובטחות; טקסטים ישנים נראו רלוונטים לפרסום מחודש בתוך ההקשר הנוכחי. הבית החל להתמלא שוב, והמכל האינטלקטואלי של אפק תפס צורה והתייצב לבסוף לגיליון הרביעי של קו אפק הדיגיטלי. 

מה תוכלו למצוא בגיליון הנוכחי? החומרים שונים מאוד זה מזה, גם בצורה וגם בתוכן. אך המשותף והמאחד הוא  העיסוק בזיכרון ובמוות; הניסיון ללמוד את העבר מתוך הבלחותיו בהווה, לרבות טראומה וטראומה בין-דורית;  וכן הקשב לכאב כמו גם לתקווה בדינמיקה הבין-דורית, המתגלמת דרך מופעים של ירושה ומורשת. 

הגיליון נפתח במכתבו של ד"ר מאני שר, דמות-אב באפק ובמכון טוויסטוק, העוסק בימים אלו במשמעות האישית של מורשת, שאף פרסם לאחרונה ספר בצורת מכתבים לילדיו ונכדיו. לבקשתנו, הוא כתב מכתב תבונה שכזה עבור הגיליון הנוכחי. לאחריו מופיע ראיון מצולם עם פרופ׳ יגאל גינת, מאבותיה הראשונים של אפק ודמות מופת ביישום החשיבה של יחסי-קבוצות בעבודה מערכתית וארגונית. בשיחה עמוקה עם ירמי הראל, יגאל פורש מסע חיים של עשייה בתחומי הבריאות והרווחה, כמו גם תובנות אישיות על אובדן ואבל. 

מאמרו של נימרוד הראל, ״הפגיעה הרביעית״, מציע מחשבה נועזת: ההתפתחויות המואצות בתחום הבינה המלאכותית עלולות לכונן פגיעה נרקיסיסטית נוספת באנושות, בהמשך לשלוש הפגיעות שזיהה פרויד (הקוסמולוגית, הביולוגית והפסיכולוגית). המאמר חוצה דורות במובן האנושי-התפתחותי ובוחן התפתחויות טכנולוגיות בתחום הAI, ועל כן כללנו שתי תגובות למאמר: אחת מאת ד"ר קובי תדמור ואחת מאת AI עצמו. המאמר חוצה דורות במובן נוסף ואישי: נימרוד הוא בנו של ד"ר ירמי הראל, חבר ותיק באפק ומעורכי קו אפק. מעשה זה מספק חוויה חיה לתוך ההיבטים היצירתיים, הפוריים והמספקים של המשכיות ושל שיח בין-דורי.

בת-אל פרידמן מציעה מבט כן ופגיע על חוויית האחרוּת באפק. זהו טקסט שמערער את ההנחה כי מרחבים פלורליסטיים וחוקרים – כפי שאפק מחשיבה את עצמה – חפים מדינמיקה של הדרה. בת-אל, חברה צעירה יחסית באפק מבחינת ותק וגיל, מביאה קול רגיש וחד, ועקב כך מספקת מבט נוסף לתוך העניין הדורי. 

גלי גורן כותבת על שתי סדנאות שהתקיימו ״תחת אש״ במהלך השנה החולפת. הסדנאות, אותן הנחתה יחד עם עמיתיה במסגרת הזמנה מעמותה לחיילי סדיר ומילואים, נועדו לעבד חוויות של פרידה ופירוק שנולדו מן המלחמה. מתוך עבודה זו עלה גם העיסוק ב״פגיעה מוסרית״ – פצע נפשי הנוצר כאשר אדם נחשף לאירועים הסותרים את ערכיו הבסיסיים, תופעה שכיחה במצבי מלחמה.

יעל שרוני ועמיתיה חוזרים אל אירוע שנערך לפני שמונה שנים, שעסק בשחיתות כסמפטום של מחלה חברתית עמוקה. הקריאה לאחור מטלטלת: הדברים שנאמרו אז מהדהדים היום כנבואה שלא נלמדה, כהיסטוריה החוזרת על עצמה ואף מקצינה.

שיחה אינטימית מלב אל לב, בין שני גברים, גילעד עובדיה – יו״ר אפק הנכנס – ויואב קירש – היו״ר היוצא ועכשיו מנכ"ל חברה – מתמקדת בפגיעוּת הכרוכה בתפקידי הובלה ומנהיגות. דרך התבוננות במעברי תפקיד עולה ההיבט האנושי במעברים בין-דוריים של פרידה והורשה. 

ולבסוף, אורלי אפללו-קמיל מובילה בדרכה הרגישה שיחה עם שבעה מחברי אפק, שתרמו פרקים לספר ״יושבים על מזוודה״. השיחה מבוססת על השערת הספר כי הזהות היהודית – כחוויה נפשית מתמשכת, המעוצבת על ידי רדיפות, הגירה וטראומה בין-דורית – השפיעה עמוקות על הבחירות המקצועיות והאישיות של הכותבים.

יצאנו לדרך עם הזמנה לחומרים ברוח הרוורי של ביון – ללא זיכרון וללא תשוקה. מתוך כך, מעל ומעבר לציפיות, התהווה מארג עשיר של זיכרונות חיים, חוויות שעובדו מחדש ונשזרו אל תוך הווה שמציע, למרות הכול, תקווה, חיוּת ואפשרוּת – דווקא בתוך נסיבות קודרות במיוחד.

אנו מקווים שתמצאו בקריאה, בצפייה ובהאזנה חוויה מחממת, מחברת ומעוררת מחשבה – בימים חורפיים אלה.

מערכת קו אפק

אורלי, שלי, ירמי ואליאת.

ינואר 2026


Editorial

Letting go to letting be/ “when the home is empty, it doesn’t matter who is right” 

This edition started from a big emptiness – a depressed void – emotional, intellectual, social and political. We sent the call out in a time where splits seem to persevere over any attempt at connecting, healing or rehabilitating. Inside OFEK too there were exchanges characterised by the sound of the pencils being sharpened, and that old, familiar feeling of the need to be right, toppling the need to connect and make peace, was creeping up on us. The fourth edition of Kav OFEK stalled again then into silence. 

And then, yet again and despite it all, the editorial board continued. People started sending their promised contributions, including some where the context made us feel right to revive them, or to publish them again, as part of another frame.   The house started to refill, OFEK’s intellectual home began to shape up into what would become its fourth offspring. 

What can you expect to find in this edition? The publications are very different from each other, in form as well as in content. But they do have something in common. In different ways, they all deal with memory, death and dying; the study of the past in the present, including trauma and inter-generational trauma; and the painful yet hopeful inter-generational dynamics including succession and legacy:

We have a letter from Dr Mannie Sher, an OFEK father-figure, and  a TIHR elder, who is positively busy with legacy and who has recently published his personal memoir in the form of letters to his children and grandchildren (in-person book launch on 25 January 2026). On our request, he has written one such letter of wisdom to the OFEK offspring. We have a video interview of Prof Yigal Ginat, one of OFEK’s first fathers and a role-model to the profundity of the model of GR into all systems and organisational understanding and work. Speaking poignantly to Yermi Harel, Yigal takes us through a tour-de-force of a life-long activity in health and social care informed by the GR principles and thought, and including reflections on personal loss, grief and solitude. 

A thoughtful and thought-provoking piece entitled ‘The Fourth Injury’ by Nimrod Harel suggests that technology, with the fast developments in AI, constitute the fourth injury, should Freud was alive today to have defined it (Freud identified three core narcissistic injuries to the Human species as offered through scientific developments over the centuries: cosmological, biological and psychological). This article swims across a couple of generational rivers: human development and the examination of AI – so we include two responses to Nimrod Harel’s paper, one by Dr Kobi Tadmor and one by AI itself. The other generation river is the personal one: Nimrod is the son of Dr Yermi Harel, one of OFEK’s senior members as well as one of Kav OFEK’s editors. Here, the creative, fruitful, satisfying and proud-making aspects of succession and generational discourse. 

The contribution from Batel Friedman is a self-reflection on the experience of being an Other, in OFEK, and the pain and vulnerability that accompany. It is a striking article that highlights that “even” in OFEK, that is supposed to be an inclusive and pluralistic society, the experience of Otherness, and othering is very alive. Bat-El is a younger member of OFEK both by age and by years of membership so here, again, the dynamic of the generations appears. 

Gali Goren (et al) describes and reflects on two workshops conducted ‘under fire’ during 2025 with the primary task of digesting experiences of separation and endings, as a result of war. The work was commissioned by a charity called ‘for tomorrow’ that asked the team to run further workshops on this issue as well as on ‘moral injury’, a traumatising experience that occurs when a person is exposed to events that challenge their  values and principles, an injury that often occurs in war and conflict situations, where persons are at risk of dying.  

Yael Sharoni (et al) returns to reflect and draw lessons from a workshop alerting that corruption is not only a social phenomenon but a symptom to a deep and problematic social disease. The event took place eight years ago and feels like a premonition to what was to come. An eerie reminder of how we do not learn from our history, or past, and repeat or even expand our mistakes. 

A conversation between Gilad Ovadia, incoming and current Chair of OFEK, and Yoav Kirsch, outgoing Chair of OFEK and current Company CEO, explores the vulnerability and potential injury as one reflects on the transitions between different leadership roles. In a heart-to-heart, a man-to-man reflection shows the humanness in succession and transition. 

And finally, Orly Aflalo-Kamil rounds up the contributions to the book Sitting on a Suitcase by seven OFEK members  in a gentle and sensitively led conversation based on the book’s main hypothesis which is that Jewish identity – being an ongoing psychological experience shaped by a history of persecution, migration, and intergenerational trauma – has shaped the professional choices of the writers. 

We called for contributions in the spirit of Bion’s reverie, without memory or desire, and what has emerged is that and more, a rich tapestry of memories, re-membered experiences re-thought and re-integrated into a present which has freshness, hope and possibility in a context which could have hardly been any darker. 

We trust you will enjoy reading, watching and listening, and feel the weaving together warming you up on these cold winter nights.   

 

Orly, Shely, Yermi and Eliat

The Editorial Team
January 2026

מנהיגות ארגונית בימי קורונה

הובלת אפק כארגון בעת מגפה עולמית, בתוך המרחב הווירטואלי – ניווט בין יחסי הקבוצות/ מבט מתפקיד יושבת הראש

יעל שנהב שרוני

אני כותבת דברים אלה במבט מתוך תפקידי כיושבת ראש אפק בימי מגפת הקורונה. זוהי התרשמות אישית ואינה מבחינת דיווח על הנעשה בארגון בתקופה זו.
מגפת הקורונה פגשה את אפק כארגון בתקופה של פריחה. בחודש פברואר 2020 התקיימה בזיכרון יעקב הסדנה הבינלאומית, השלושים ושלוש במספר. כמחצית ממספר המשתתפים הגיעו מכל רחבי העולם. הייתה זו השנה השלישית שבה המשתתפים הבינלאומיים מהווים קרוב למחצית המשתתפים. חזון המייסדים, שראה את אפק כארגון ישראלי שיש בו עניין בינלאומי, כמיכל ללמידה ולהתנסות בתחום יחסי הקבוצות, הופך למציאות נוכחת, מתפתחת ומשמחת.

הסדנה הבינלאומית האחרונה התקיימה כשהעולם כבר ידע שמגפת הקורונה 19 COVID מתפשטת, אך קשה היה לדמיין את מהירות התפשטות המגפה, היקפה וגודל השפעתה על העולם כולו. הקבוצה שנאלצה לבטל את השתתפותה בסדנה הייתה קבוצת המשתתפים מסין – המדינה בה פרצה המגפה. משתתף אחד מסינגפור חמק לתוך הסדנה שעות ספורות לפני שהוכרז כי הבאים מסינגפור יחויבו בבידוד. הוא סומן על ידי משתתפים כמייצג את מגפת הקורונה עבור משתתפי הסדנה כולה. היה צורך לעבוד עם ההשלכות של הקבוצה הגדולה על מנת לשחרר את המשתתף מלשאת לבדו את ההשלכה של האימה מפני המגפה המתקרבת, עבור הצוות והמשתתפים.


שבועיים אחר כך כבר לא ניתן היה לדמיין שכנס בינלאומי שכזה היה יכול להתקיים. כל המפגשים הבינלאומיים הופסקו. האולימפיאדה בטוקיו נדחתה, יחד עם כל האירועים הבינלאומיים, המדעיים, המדיניים והתרבותיים שתוכננו לשנת 2020. שנה וחצי אחר כך, בעת כתיבת שורות אלה, פותח חיסון יעיל למגפה, רוב מדינת ישראל מחוסנת, זן חדש מסוג דלתא מתפשט בעולם, ועדיין לא ניתן לדמיין האם וכיצד יתקיים כנס בינלאומי דומה: בארץ או בעולם.

כיצד מנהלים פעילות ארגון חברים, שכל עניינו ביחסי קבוצות, במשך תקופה ארוכה ומעורפלת, כאשר אין כל אופק שנראה?

המעבר למרחב הווירטואלי, לזום, היה מהיר ומזמין חקירה והתבוננות. אירוע קריטי מעניין במיוחד היה יוזמה של חבר צוות מהסדנה הבינלאומית האחרונה ליזום מפגש בינלאומי בזום בתחילת אפריל 2020 עם כל חברי הצוות של הסדנה. ההיענות של חברי הצוות למפגש הייתה מיידית והנוכחות גבוהה.

מתוך אותו מפגש ספונטני של צוות הסדנה הבינלאומית עלתה יוזמה יצירתית לקיים סדנה בינלאומית וירטואלית ראשונה, שתנוהל במשותף על ידי חמישה ארגונים: אפק, טוויסטוק, א.ק.רייס, הארגון ההודי ליחסי קבוצות ואוניברסיטת אוטרכט בהולנד. הסדנה התקיימה כבר ביוני 2020, במוטיבציה ובחדוות יצירה של היזמים. הארגונים, ואפק בפרט, נתנו תמיכה מלאה לנציגים. ניהול הסדנה התקיים במשותף. עד היום לא נכתב דו"ח מסכם על סדנה עשירה ויצירתית.

יוזמה ספונטנית זו תומכת בהנחת עבודה שעלתה מתוך ההתבוננות שלי על אפק כארגון המתפקד בזמן קורונה. וכך ניסחתי זאת:

בחודשים הראשונים של המגפה, בזמן שהמבנים הקבועים של הארגון, בראשם קבוצת הנהלת הארגון, גילו תגובה איטית, הכוללת שיתוק תפקודי מסוים, הרי שמבני קבוצות בעלי אופי חדש, זמני, ולא מוכר, עם משימה ראשונית עכשווית, מצאו עצמם יוזמים, פורצים, מעזים ופועלים ביעילות, ביצירתיות ובאווירה של שיתוף פעולה.

ראיתי את תפקידי כיו"ר הארגון, באותם ימים, לעבוד עם הקבוצות היוזמות, ולאפשר למי מחברי ההנהלה שנסוגו לתוך הישרדות אישית, להתארגן מחדש.

אספת החברים הכללית, שתוכננה לסוף מרץ 2020, נדחתה. היא התקיימה למעשה רק ביולי אותה שנה, ובזום. חשבנו שהמגפה תהיה קצרה, שעוד זמן קצר נחזור לשגרה.
גם ישיבת ההנהלה בוטלה עם פרוץ המגפה. לקחו שבועות ארוכים עד שחברי ההנהלה הסכימו להיפגש בזום. המבנים הארגוניים הקבועים קפאו. כל המדינה נכנסה לסגר ראשון. נמל התעופה של ישראל נסגר.

אפק הוא ארגון חברים מתנדבים, שהקהילה המקצועית שלו רגילה להתכנס לצורך פעילויות למידה או אירועים ארגוניים, בתדירות ממוצעת של אחת לחודש.

מיד עם תחילת הסגר הראשון חשבנו שנכון יהיה מבחינה ארגונית לפנות אל החברים, אלו הנמצאים ספונים בבתיהם, מתגוננים מפני המגפה. חברי ההנהלה לא היו פנויים באותה עת לחשוב את הארגון. בשיחה אישית שהייתה לי עם האחראית על התקשורת בארגון, בתחילת מרץ 2020 עם פרוץ הסגר הראשון, החלטנו לארגן מפגש חברים בזום. צרפנו לצוות המוביל חברת הנהלה חדשה יחסית. כך הקמנו קבוצת עבודה חדשה לימי קורונה, קבוצת עבודה שלא הייתה קיימת קודם לכן, שהתגייסה למשימה העכשווית של מפגש חברים בזום. היינו מעין מטבחון זמני. שלוש נשים שהובילו את הארגון בימי המשבר הראשונים, ללא הרגלי עבודה קודמים. המבנה הזמני עזר לנו לפעול מהר ובגמישות נסיבתית. כנראה הייתה זו קבוצה שיכולה הייתה להרשות לעצמה לעבוד בתנאי אי בהירות קיצוניים, בהם קשה לראות ולהבין אל האופק.

המשימה המרכזית של המפגשים:

להעמיק את ההבנה ולתת משמעות להשפעות משבר הקורונה על היבטים שונים של חיינו, באמצעות חקירה של תחושות ומחשבות והתבוננות במתרחש סביבנו, תוך שימוש במושגים מהגישה הפסיכואנליטית-מערכתית
וכך פנינו אל החברים:

"חברי אפק יקרים,
ימים משונים עוברים עלינו, בהם אנו נעים בין חשש לבין אופטימיות בניסיון להבין את היקף ומשך ההשפעה של נגיף הקורונה, בישראל ובעולם.
המציאות המוכרת לנו משתנה במהירות, ובמיוחד בכל הקשור לנורמות קהילתיות ויחסים עם הזולת. בעת הזו, כשרובנו שוהים בבית, ברמות שונות של בידוד, חשבנו ליצור מרחב מחבר עבור חברי אפק, ולהזמין לשיח, לשיתוף בחוויות ולהתבוננות בהשפעות הקורונה. ננסה להיעזר בחשיבה הייחודית של גישת יחסי קבוצות על מנת להבין ולתת משמעות להתרחשויות .
נתכנס למפגש וירטואלי של שעה וחצי בזום, מתוך כוונה לספק מרחב, כמו בזמנים "רגילים", לשיח, חשיבה ולמידה.
היות והמשבר הוא גלובאלי, אנו מעודדים את חברינו הבינלאומיים להשתתף במפגש. נקודות המבט השונות ממקומות שונים בעולם ודאי יתרמו ויעשירו את השיח והניסיון להבין מה מתחולל ולתת משמעות להתרחשויות. במידה וישתתפו, המפגש יתקיים באנגלית".

היענות החברים הייתה נרגשת. אנשים הביטו זה על זה מבעד לחלונות הזום. כולם הכירו תודה על האפשרות המפתיעה להיפגש. חברים מחו"ל הצטרפו למפגש, שכן לראשונה מפגשי החברים היו זמינים עבורם, במציאות בה העולם הפך לכפר גלובלי אחד גדול. כולם בתוך ריבועי המסך, כולם בתוך הבתים, בסגר כזה או אחר. כולם מתמודדים עם המגפה ומה שהיא מביאה עמה לחיינו. החברים בקשו להיפגש שוב בקרוב. יצרנו את מפגש החברים השני, כעשרה ימים אחרי הראשון.

קשה היה להאמין. השינויים הטכנולוגיים אפשרו כבר במפגש השני להתחלק לקבוצות עבודה קטנות בסיוע הגרסה המשוכללת יותר של הזום. אם במפגש הראשון היינו צריכים לתמוך בחברים שיצליחו להתחבר, שישתיקו מיקרופונים ויתנהלו לפי כללים חדשים ולא מוכרים, הרי לקראת המפגש השני ליווינו אותם להתקין גרסה חדשה ולהתחלק לקבוצות עבודה במהלך המפגש. מבוגרים וצעירים הפכנו מיודדים ותלויים בטכנולוגיה. הפעם התמקדנו בשימוש המואץ בפלטפורמות דיגיטליות, וההשפעה על היחס לגבולות של זמן ומרחב בהקשרים שונים של חיינו.

החברים ברכו על המפגש. ניכר היה שהמפגשים עונים על צורך אנושי למגע בינאישי, להשתייכות לקבוצה. קהילת החברים המקצועית באפק קיבלה חיזוק ומשמעות. השתתפות החברים מחו"ל יצרה אתגר חדש. כדי לכלול את החברים הבינלאומיים שפת המפגש הפכה לאנגלית, והצורך לדבר באנגלית הקשה על החברים הישראליים להרגיש בנוח בביטוי רגשותיהם בעברית. מדהים היה לראות כיצד ימי הקורונה, ושבירת המסגרות הפורמליות, חשפו אותנו לפרץ יצירתיות וגמישות. לקראת מפגש החברים השני בזום, בתחילת אפריל, הקמנו קבוצת תרגום של חברים מתנדבים בוואטסאפ. מה שאיפשר למפגש להתקיים בעברית, ולחברים הבינלאומיים להשתתף.

קבוצת המתרגמים הייתה עוד קבוצת עבודה ספונטנית, חדשה, ויצירתית, בעלת משימה ברורה ואקטואלית, שהתארגנה בחודשיים הראשונים למגפה ותפקדה מצויין בצו השעה.

המפגש הווירטואלי השלישי והמסכם את סדרת מפגשי החברים התמקד במושג negative capability של ביון, מושג שהוא שאל מהמשורר קיטס. חומר הקריאה שצורף לקראת המפגש, המאמר של רוברט פרנץ' על המושג הפסיכואנליטי negative capability בהקשר מערכתי וארגוני, וכן רקע להגדרה המקורית של קיטס המתוארת כ"יכולת של היחיד לשהות בחוסר ודאות, מסתורין וספק, מבלי לפנות בעצבנות לחיפוש אחר סיבות או עובדות".

בימים שאחרי, בעוד ההנהלה נפגשת בזום לניהול ענייני ופגישות קצרות, העבודה בוועדות התקיימה עם תשוקה ועניין . שוב, קבוצות עבודה חדשות, קטנות יחסית, המונות שלושה-ארבעה חברים פעילים ויצירתיים.

קבוצה מעניינת נוספת, בה לקחתי חלק כחברה, החלה בהקמת הוועדה המדעית החדשה, שנהגתה על ידי הנהלת אפק עוד לפני פרוץ המגפה, ומצאה מימוש בימי הקורונה. קראנו לה, בשם לא פורמלי "הנהגות". הייתה זו הפעם השנייה בה מצאתי עצמי בתוך קבוצה של מנהיגות, המובילה את הארגון לשלב חדש של פעילות מדעית: הפקנו סידרה של למידה מתוך סדנאות העבר. היינו חלק ביצועי בתוך ועדה רחבה ומלומדת, שעצם כינוסה עורר סערה גדולה בארגון. קבוצת הוועדה המדעית הגדולה התקשתה להבין את משימתה. הוועדה קיימה שש ישיבות במהלך 2020, אחת לחודש במשך ששה חודשים, והמליצה להנהלת הארגון להקים מחדש, בהקדם, את 'קו אפק', כתב העת שנסגר בחטף לפני למעלה מעשור, כמיכל מתחדש לחשיבה ולאיסוף הידע הארגוני המתהווה. כך קמה מערכת קו אפק החדש, גם היא קבוצה קטנה ודינמית המונה שלושה חברים: שניים מצוות ההקמה היו חברים במערכת קו אפק בעידן הקודם של כתב העת. הקבוצה קידמה והפיקה את הגיליון הדיגיטלי החדש הנוכחי. עוד תינוק בא לעולם באפק בימי קורונה.

הפעילות מרובה. אולי יש בה גם מן הפעלתנות. הארגון השיג יצרנות יוצאת דופן ויצירתית, עמה הגיעה גם תחושת התחרות. היו בארגון שראו בהקמת הוועדה המדעית מעין הנהלה חליפית ומדומיינת של מלומדי וותיקי הארגון. במהירות הוקמה קבוצת אופוזיציה שראתה עצמה כחתרנית ונרגשת להתכנס. הקבוצה דיווחה על קיומה להנהלה הרשמית של הארגון. אף אחד מחברי ההנהלה לא הוזמן להשתתף. גם היא לקחה על עצמה ללמוד את יחסי הקבוצות בארגון בימי קורונה. ההנהלה קיבלה הודעה שזוהי קבוצה סגורה. חברים בהנהלה העלו השערה כי זרז להקמתה היה רצון לייצר אלטרנטיבה דמיונית להנהלה המנומנמת ולהוות גוף מקביל 'וחתרני' כלשונם לוועדה המדעית שהוקמה ביוזמת ההנהלה.

אני רואה את עצם יכולתה של קבוצה זו להתארגן ולהפיק מאמר לקו אפק החדש, כהישג ניהולי של הארגון, שהצליח לאפשר למיכלים שונים ומגוונים ללמידה ולאיסוף הידע, לשיתוף בנקודות המבט השונות ולהכלת הקבוצות השונות בארגון.

קצרה היריעה מלהכיל, אך אציין שקבוצות פעילות נוספות קמו ופעלו בימי קורונה:

  • אפק בשטח – פרויקט של קבוצת חברי הנהלה מוועדת השיווק, שמטרתו לייצר מנגנון ארגוני יעיל ואפקטיבי להתערבות בארגונים בעלי אופי חברתי, כדוגמת בתי חולים בימי קורונה.
  • לגעת באפק – פרויקט שקם לפני כארבע שנים, המביא את מוצרי המדף של אפק ללמידה לקהל הרחב, המשיך לעבוד בזום בימי קורונה.
  • ועדת הכספים – הוקמה .
  • קבוצת למידה עצמאית של חברים שהמשיכה להתקיים בזום.
  • סדנת יחסי קבוצות שמטרתה לחקור את הלא מודע בשדה הווירטואלי.

היכולת להנהיג בצוות מוביל, שבאה לידי ביטוי באפק בימי משבר, הוכיחה עצמה גם בחברה שלנו, בהצלחה לייצר אלטרנטיבה למנהיגות שלטונית במשבר.

אסכם ואומר, כי ישנן ראיות רבות, חלקן הוזכרו כאן ורבות אחרות לא, שבזמן שהמבנים הפורמליים, כמו ההנהלה של הארגון, מתקשים להסתגל מהר לשינויים ולמשברים, הרי שקבוצות משימה חדשות, הפועלות עם מטרה ברורה ולטווח קצר יחסית, מהוות אלטרנטיבה ניהולית זמינה ויעילה להנהגת ארגון חברים בימי קורונה. היכולת לשאת פירוק של מבנה ההנהלה לתת-ועדות שונות, לצד הכלה של התנגדויות מבית ומחוץ, אפשרו לאפק להמשיך ולהתפתח בימי מגפה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *