מאמרים נוספים בגיליון

קו אפק מקוון 2021/1 – דבר המערכת

אנחנו שמחים להשיק את הגיליון הדיגיטלי הראשון של קו אפק. בספטמבר 2000 יצא לאור הגיליון הראשון של קו אפק. אבי נוטקביץ, שהיה אז יו"ר אפק, כתב בין השאר בדברי ברכתו: "אפק כותבת" היא כמובן דרך נוספת לקדם את הרעיונות, אך היא בעיקר יצירת מרחב לייצור של רעיונות חדשים, להמשגות חדשות, לעיבוד נוסף של התנסויות; היא אפיק נוסף לתעל דרכו יצירתיות; היא גם אפיק נוסף של תקשורת ביננו לבין עצמנו, בינינו לבין העולם. סילביה זילברמן ואילנה ליטוין בדבר המערכת כתבו: אחרי לבטים שנעו בין צניעות מופרזת לשאפתנות גרנדיוזית, בין כוונה להוציא דף מידע אינפורמטיבי יבש, לבין רצון לגבש ז'ורנל מקצועי מהוקצע, החליטו חברי הוועדה להשיק עיתון שיעודד כתיבה חווייתית וספונטנית גם אצל אלה מאתנו שנרתעים מכתיבה עבור העיתונות המקצועית הממוסדת. העיתון יצא כל שנה, עלה, התפתח והתרחב וגם חברי המערכת שלו התחלפו במהלך השנים. בדצמבר 2011 יצא גיליון מס' 12 שהיה גם האחרון. מאז הוא נרדם לעשר שנים. במערכת עלה הדימוי של 'היפיפייה הנרדמת' שמחכה לנסיך שיבוא, ייתן לה נשיקה, ויעיר אותה מתרדמתה. המחשבות הראשונות לחדש את קו אפק במתכונת דיגיטלית, בעידודה של הנהלת אפק, עלו לפני למעלה משנתיים, עוד טרם פרוץ מגפת הקורונה, והתחילו במפגשים בין סיווני שירן ובין ירמי הראל. סיווני נאלצה לפרוש והוקמה מערכת חדשה הכוללת את אליאת ארם, ירמי הראל ושלי זוסמן: מי שהייתה מעורכות הגיליונות הראשונים, מי שהיה מעורכי הגיליונות האמצעיים ומצטרפת חדשה למערכת, בתקווה לשילוב של ישן וחדש, מסורת וחדשנות, נושא חשוב בפני עצמו בתחום של יחסי קבוצות. נושא הגיליון, המפנה את המבט לארגון ולהתארגנות בימי מגיפה, מזמין התבוננות בהשפעות המגיפה על המערכת החדשה שקמה בתקופה זו. ההאצה הדיגיטלית בימי קורונה והשינוי הטרנספורמטיבי בתפיסת מיקום ומרחב, הסירו מגבלות לחברות גלובלית, שהפכה "טבעית". גם הכלים הטכנולוגיים הפכו "טבעיים", והמערכת נעזרה בטכנולוגיה הזמינה של זום, וואטסאפ, דוא"ל וקבצים משותפים לעבודה השוטפת ולתקשורת עם כותבי המאמרים ואנשים נוספים שלקחו חלק וסייעו בהפקת הגיליון. תוכניות למפגש מערכת בישראל בוטלו עם הטלת הסגרים ומגבלות התנועה, כך שלמעשה, כמו צוותים רבים בתקופה זו, המערכת פעלה במרחב המקוון ולא נפגשה פיסית מאז הקמתה ולאורך תקופת העבודה על הגיליון. מגפת הקורונה נתנה משנה תוקף לחידוש כתב העת במתכונת מקוונת, כזו שנגישה וזמינה מעבר לגבולות של זמן, מרחב ושפה, ומזמינה ביטוי במגוון כלי תקשורת וסגנונות, כמו וידיאו ודימויים חזותיים. כמו בחוליות הקודמות בשרשרת קו אפק, גם במהדורה הדיגיטלית המחודשת מקופלת המשאלה לספק מרחב יצירתי ומשחקי לעיסוק בתחומי הדעת של אפק, מרחב לביטוי רעיוני וחווייתי, לאיסוף ועיבוד התנסויות ולתקשורת בתוך קהילת החברים ובינה לבין העולם. משימה זו חברה לאתגר העכשווי של חיפוש אחר דרכים חליפיות וערוצים נוספים למפגש ולשיח. כך למשל, הפלטפורמה הדיגיטלית של קו אפק מאפשרת תגובות בדף המאמר, כערוץ מסוג זה. האם ניתן לחשוב על "מודל היברידי" באפק, שחלקו מפגשים פיזיים, חלקו מפגשים מקוונים וחלקו בקו אפק המקוון? ימים יגידו. חלקו הראשון של הגיליון מכיל שלושה מאמרים העוסקים, מזוויות שונות, בחוויית הלמידה מסדנאות או על-סדנאות דיגיטליות. כולן התרחשו במשך חודשי המגיפה. נפתח עם מאמרן של רונית קרק ומרים שפירא הבוחנות את ניסיונן כמשתתפות בכנס החלוצי של eGRC ב 2020. התמה המרכזית, סביב השאלה או התחושה של שמיטת האינטימיות בכנס עם סמכות דיגיטלית, עורר במערכת חשיבה מיידית ואכן כללנו תגובה על נושא השמיטה מירמי הראל. ה"מאמר" השני הוא למעשה מארג של תרומות מהמנהל, אנשי צוות ומשתתפים, של הסדנה המקוונת שהתרחשה פברואר 2021 ושהוקדש לה ערב אפק ביוני השנה, אותו הובילו סמדר אשוח ואמיר שרף, שאת תוכנו ניתן למצוא כאן. החלק הזה של הגיליון נחתם עם מאמר מטה-למידה מסדנאות דרך סדרת ערבי למידה בזום. המאמר הוא פרי עריכתה של מירה ארליך-גינור שניהלה שלושה ערבי אפק בזום בסתיו 2020, בין גלי הקורונה, עם המשימה המרכזית – למידה מסדנאות. החלק השני של הגיליון גם הוא מכיל שלושה מאמרים, שעוסקים בשאלה שהצגנו ב'קול קורא' על אפק כמתארגן ועל חוויית המנהיגות בצבעיה השונים בשנות המגיפה. אנו פותחים במבט יושבת הראש, יעל שנהב שרוני, על ניהול אפק – הארגון כארגון – בימי מגיפה, ריחוק פיסי ואי וודאות. ממשיכים במאמר חושב מחבר אפק, גבי בונויט, על הקבוצה מתוך חברי אפק לבחינת יחסי קבוצות וקורונה – בו הוא נוגע בנושאים שנחזור אליהם מאוחר יותר – זכרון, אחרות וזרות. מסיימים בתרומתו של לזלי בריסט, מנהל התוכנית ליחסי קבוצות במכון טוויסטוק בלונדון, ששלח גם הוא מאמר חושב על זהות, השתייכות וחוויית הדיגיטאלי בימי מגיפה מזוויתו כמנהל. מאמר זה גם עורר תגובות עמוקות בקרב חברי המערכת ותמצאו כאן תגובה של שלי זוסמן לרעיון של "a person in a body". החלק השלישי והאחרון של הגיליון מוקדש לזכרה של חברתנו היקרה ג'ודי לוי שהלכה לעולמה בטרם עת ובטרום המגיפה. ערב הזיכרון למותה באוגוסט 2019 בביתו של יגאל גינת בירושלים הוא לכשעצמו אולי אחד הזיכרונות האחרונים לפני המגיפה של חברי אפק בצוותא, מדברים, בוכים, זוכרים ושרים את ג'ודי. כאן תמצאו מקבץ ראיונות, חלקם מוקלטים, חלקם כתובים, של חברים שזוכרים את ג'ודי; את המאמר המקורי של ג'ודי מ 2011, Memory Lost and Memory Found, עם תגובתה המקורית ועם תוספת עכשווית מגבריאלה בראון, זיכרון שנעטף בעריכה רגישה, אחראית ואוהבת בידיהן של ליילה ג'מאל ומירי צדוק. נראה לנו שאולי ג'ודי היא היפהפייה הנרדמת שלנו, שעוזרת לנו להתעורר ולעורר את קו אפק. למרות שלא כמו באגדות, איננו יכולים להחזיר אותה לנשום בתוכנו, אנו יכולים לנסות ולהמשיך תוך שהיא נושמת מתוך זיכרונותינו. מקווים שתהנו מהגיליון ושנשיקותיו השונות יעוררו אתכם לתרומות בעתיד. להתראות, המערכת. שלי, ירמי ואליאת. ספטמבר 2021. המערכת רוצה להודות בראש ובראשונה לאילן קירשנבאום, על שותפות הדרך והסיוע במימוש המהדורה הדיגיטלית. להנהלת אפק, שאישרה כספים שעזרו במימוש הגיליון, בעיקר בעריכה של הקטעים המוקלטים. וכמובן לכל הכותבים והתורמים – הרי אין עיתון בלי תוכן.  

זיכרון שאבד, זיכרון שנמצא

חברים משוחחים על ועם ג'ודי

ליילה ג'מאל ומירי צדוק

והנה אנחנו זוכרים את ג'ודי. עדיין, גם שנתיים אחרי, מוזר לדבר כך על ג'ודי חברתנו, כזיכרון ולא כאדם חי, נושם ונוכח פיסית.

לכבוד קו אפק המתחדש, התבקשנו על ידי המערכת לייחד מקום לזכרה של ג'ודי חברתנו. נענינו ברצון. מותה של ג'ודי, חברה אישית יקרה, חברה נוכחת ומשפיעה באפק, עדיין לא נתפס, דורש ומבקש עבודה של היזכרות, חשיבה ועיכול.
ראינו לנכון ללכת בעקבות המאמר שפורסם בקו אפק לפני עשור, בגיליון מס. 12, דצמבר 2011. המאמר "זיכרון שאבד וזיכרון שנמצא" נראה כמו בת קול שנשלחה מן העבר והיא צולחת באורח פלא, נוגעת בהווה ואף שולחת אצבע אל העתיד. תוך קריאת המאמר, עולה ברוחנו ,באופן כמעט מוחשי, דמותה של ג'ודי, שואלת בחיוך אירוני: ולאיזה זיכרון הפכתי באפק? האם אלך לאיבוד או שאמצא? ואיזה סוג של תנועה מנטלית תתרחש סביב נוכחותי כזיכרון?
ג'ודי מצביעה במאמרה על היעדר הזיכרון בתחום יחסי הקבוצות, היעדר שמזמין תשומת לב, ומטרתה במאמר היא ליצור מרחב להתבוננות וחקירה על מקומו או היעדרו של זיכרון בארגונים. "להלן אבדוק את הרעיונות של מעט מידי זיכרון – משמע, שיבוש או הכחשה של העבר, ויותר מידי זיכרון, משמע, הווה שנטל העבר מכביד עליו, בהקשר של סדנאות יחסי קבוצות ושל קהילות העוסקות בתחום זה" (עמ' 7).
היעדר הזיכרון בארגונים קשור לציווי הידוע של ביון: "ללא זיכרון וללא תשוקה". לכאורה, על מנת שנוכל להתפנות לכאן ולעכשיו, אנחנו מצווים להשתחרר מהזיכרון של העבר ומהתשוקה אל העתיד. הרבה נכתב ונאמר על משמעות הדבר. כפי שג'ודי מציינת, ביון הבחין בין זיכרון כמאמץ מודע להיזכר לבין אבולוציה (evolution) – התהליך הספונטני של היזכרות המאפשר בריאת מחשבות חדשות.

ובכל זאת עולה השאלה מה מקום המאמץ המודע לזכור ומה מקומו של הזיכרון המודע בסדנאות יחסי קבוצות ובקהילת העוסקים ביחסי קבוצות (הכותרת המשנית של המאמר). האם הרצון לייצר ארגון זמני נוכח ובר קיימא תוקף את מקומו של הזיכרון ולא מאפשר הכרה ומקום מאורגן למסורת ולתרבות המתהווים בו? ג'ודי כותבת: "אפשר לטעון שזיכרון קבוצתי נוצר במהלך סדנת יחסי הקבוצות עצמה, ושהכרה בעבר, בזיכרון הקולקטיבי שמובא לתוך הסדנא, אולי תחבל בתהליך זה ובמובן זה – לאמץ את עמדתו של ביון. אולם בה בעת, להתעלם מזיכרון קולקטיבי אינו רק לפטור בלא כלום חלק מהתופעה המערכתית, אלא גם לשמר ולקיים את השבר שבין העבר לבין ההווה" (עמ' 12).
ברוח הצעתה של ג'ודי, ניסינו ליצור מרחב שיהיה בו מקום לזיכרון אך לא יצטמצם לאזכרה. רצינו ליצור מרחב של שיח בו מתקיימת זרימה בין העבר להווה ואף מתאפשרת חשיבה מחודשת על הרעיונות שהעלתה במאמר.
הגדרנו את המשימה שלנו כך:

לזכור את ג'ודי כחברה ועמיתה, להכיר בתרומתה לנושא מקומו של הזיכרון בהקשר יחסי קבוצות ולהמשיך לפתח ולהעמיק את החקירה בנושא.

בגיליון זה נציג שוב את המאמר (בעברית ובאנגלית), את התגובה של גבריאלה בראון שפורסמה בגיליון המקורי, וכן תגובה מעודכנת שתרמה לנו גבריאלה בראון לכבוד גיליון זה (לינק למאמר של ג'ודי ולתגובתה של גבריאלה בראון בהמשך).

נעזרנו בחידושים שקו אפק במהדורה דיגיטלית מציע, והנה לפניכם חמישה סרטונים של חמש שיחות. נפגשנו עם חנה מרדר, גבי בונויט, אבי נוטקביץ, לואיזה דיאנה ברונר ואילנה ליטוין לשוחח על ועם ג'ודי, תוך התייחסות למאמר שכתבה (המפגשים מצוינים לפי הסדר הכרונולוגי בו התקיימו. לינק לכל אחת מהשיחות בהמשך). כפי שתוכלו להתרשם, כל אחת מהשיחות כמו מושכת חוט מהמאמר, מגלגלת ומביאה אותו למחוז מסוים. חמש השיחות הן כמובן רק חלק קטן מהשיחות האפשריות שרצינו לקיים על ועם ג'ודי, ואנו מזמינות השלמה של שיחות נוספות.
החומרים המובאים כאן הם לפיכך פתיח בלבד לשיחה וחקירה מתמשכת עם ג'ודי בנושא הזיכרון בעולם יחסי קבוצות, באפק ובחברה, ועל ג'ודי כאדם החי שהייתה והזיכרונות שהותירה. אנו מזמינות כל אחת ואחד מכם לשתף אותנו בעוד שיחות, להגיב בתיבת התגובות בתחתית העמוד עם תגובה כתובה או מוקלטת לבחירתכם.
אנו, ליילה ואנוכי, יכולות להעיד על מסע מרתק ומעשיר בו נפגשנו רעיונית ורגשית עם חברתנו ג'ודי. אנחנו מקוות שחברי אפק נוספים יצטרפו וישתתפו במסע זה.

 

 

כותבים על ועם ג'ודי

שיחות מוקלטות על ועם ג׳ודי

אנו מזמינות כל אחת ואחד מכם לשתף אותנו בעוד שיחות, על ועם ג'ודי, בפן האישי וביחס לרעיונות במאמרים. תוכלו להגיב בתיבה בתחתית העמוד עם תגובה כתובה או לינק לשיחה מוקלטת (דוגמת לינק להקלטת זום או סרטון סלולרי), לבחירתכם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.